תגית: שבט הלויה

טקסי התבגרות לא שגרתיים

רגיל

כשנער יהודי מגיע לגיל 13, נערך לו טקס בר-מצווה. בטקס דתי זה מצטרף הנער לקהילת המאמינים הבוגרים. אביו מברך ואומר: "ברוך שפטרני מעונשו של זה" ומתכוון לומר בכך, שעד עתה היה הוא, האב, אחראי למעשי בנו, ואילו מעתה הנער עצמו אחראי למעשיו שלו ולמילוי המצוות… בפוסט זה אביא לפניכם טקסי התבגרות שונים מרחבי העולם שלעיתים נחגגים כפסטיבל שלם..אך לרוב לא בטקס  עדין,שקט וחמוד כמו אצל היהודים (אם לא נתייחס לסוכריות שצולפים בנער בר המצווה)..

שבט המסאי- "ריקוד הקפיצות"

בני המסאי הם שבט של נוודים למחצה החיים בעיקר בקניה ובצפון טנזניה, והם ככל הנראה אחד מהשבטים הקדומים והעיקריים במזרח אפריקה.

למרות חדירת תרבות המערב לאפריקה, המסאים מנהלים את חייהם בדרכם המסורתית ומוכרים בעיקר בשל הלבוש המיוחד שלהם- סוג של שמלה אדומה.

אצל המסאים, הגברים מקיימים מסורות וטקסים רבים שעברו מדור ולדור ומאב לבנו. אחד מהטקסים המוכרים ביותר הוא "ריקוד הקפיצות" שמבצעים בני מסאי צעירים בטקס ההתבגרות. הם מזנקים לאוויר מעמידה ישרה, כדי להפגין את חוזקם וזריזותם. עד לאחרונה, גברים צעירים נדרשו גם להרוג אריהמבלי להשתמש ברובים או כל נשק חם אחר, כדי לזכות בזכות לשאת אישה. רשמית, מנהג זה פסק, אולם יש עדויות לכך שבאזורים המרוחקים והנידחים יותר של קניה, יש מקומות שבהם עדיין מבצעים טקס זה.

אינדונזיה- טקס שיוף השיניים-

הבאלינזים סולדים מהתנהגות גסה, מהופעה גסה ומתחושות גסות. המילה הבאלינזית ל"גס" היא קסר (kasar), והיא מזוהה עם "רע" ואפילו "מרושע". ההפך מקסר הוא אלוס (alus), שפירושו מעודן, אצילי ונשגב. בני האדם נמצאים בתווך שבין עולם האלים לעולם השדים ובין הקסר לאלוס, ומוטלת עליהם החובה להיעשות מעודנים יותר ולדבוק באלים. בעלי חיים, למעט הפרה, נחשבים גסים, ולכן לא מרעיפים עליהם גינוני חיבה, וכל התנהגות שמזכירה התנהגות חייתית נחשבת בזויה ולא ראויה. אפילו פעולת האכילה נתפסת כדבר חייתי, ולכן היא נעשית באיפוק רב.

ניבים מחודדים, כסממן חייתי מובהק, מסמלים חוסר תרבותיות וגסות, והם מסממני הקסר הבולטים בגופו של אדם. שיוף השיניים נחשב להתאמה קטנה של הגוף, המשמש משכן זמני לנפש, לעולם נעלה יותר. שש השיניים המשויפות מסמלות את ההתנערות מהסד ריפו (Sad Ripu) – שש תכונות רעות המכונות "ששת האויבים", בהן תשוקה, תאוות בצע וכעס. מי שניביו שויפו נחשב מיד יפה יותר.

בשל החשיבות של שיוף השיניים נהוג לקיים את הטקס בפאר רב, ומוזמנים אליו אורחים מחוץ לעיר הזוכים לאירוח ממושך. גם אבות המשפחה המתים מוזמנים לחגיגה באמצעות הצעת מנחות, והם מתבקשים לתת מתמיכתם ומכוחם. משייף שיניים בן המעמד הגבוה, לעתים כוהן אפילו, מוזמן כדי להשגיח על אופן התנהלות הטקס.

המתגברים נכנסים לחדר ומזומנים בזוגות. כשהם נקראים הם נכנסים לחדר, חולצים נעליהם ועולים שניהם על המיטה ומצמידים את כפות ידיהם מול הכוהן. מים קדושים נשפכים על גבם. בני המשפחה מכסים את גופם בשמיכה ומצטופפים סביבים כדי להגן עליהם. הכוהן נוטל פטיש קטן ואזמל ומכה על שיניהם העליונות של הנערים. הכוהן ממית באופן סמלי את השיני האדם לקראת השיוף שלהן. " ואז הוא אומר את המנטרה. זה רגע של חולשה, שבו אויבים יכולים לפגוע בהם, ולכן מי שמשייפים את שיניו נזקק לכל התמיכה האפשרית. אחרי שיסיים את השיוף, הוא ישיב את השיניים לחיים בהגיית מנטרה נוספת.

הכוהן, מחזיק טבעת זהב בידו, ומשרטט בתנועות סמליות את סמל האנג (ang) על ניב ימין ואת האה (ah) על ניב שמאל, המסמלים את הזכר והנקבה, האם והאב. קנה סוכר מונח בין לסתותיהם של הנערים כדי שלא יסגרו את פיהם במהלך השיוף. יישור השיניים נעשה בעזרת שופין מתכת דק. אחרי השיוף משיב הכוהן את השיניים לחיים.

אינדונזיה

אינדונזיה2

 

איי ונואטו- הקפיצה הגדולה-

ונואטו, מדינת איים קטנה אי שם באוקיינוס השקט, בין פיג`י ואוסטרליה. בין שלל מדינות איים נוספות כמו סמואה, קונגה, איי שלמה, גואם וכו`, מתחבאת מדינה מקסימה ולא מוכרת זו, ובה שלל אוצרות למטיילים המעטים שפוקדים אותה: חופים משגעים, הרי געש פעילים, כפרים מסורתיים של שבטים שונים המספקים חוויה אנתרופולוגית נהדרת,..

נערים באיי ונואטו, נקראים מדי שנה להוכיח את אומץ לבם: הם מזנקים ממרומי מגדל המתנשא מעל צמרות העצים, דואים באוויר ונבלמים רגע לפני שראשם נחבט בקרקע. על טקס מרתק באי זעיר שבו השקט מופרע רק על ידי רשרוש עלים, המיית גלים וציוץ ציפורים.

מפגני האומץ הללו מתרחשים ב־Pentecost Island, שהוא אחד ממאות האיים המרכיבים את המדינה. רבים מהמתבגרים לא זוכים להגיע לסוף גיל ההתבגרות עקב פגישה בלתי אמצעית של ראשם עם האדמה שלמרגלות המגדל. בניגוד לקופצי הבאנג'י הכורכים סביב קרסוליהם חבלים מודרניים וקפיציים, בונואטו משתמשים בשורשי העצים, כדי לבלום את הנפילה סנטימטרים ספורים מהקרקע. וגם תפילה עוזרת. לפעמים.

מ

 

 וויז'ן קווסט- טקס חניכה אינדיאני- 

מה גורם לאדם לעזוב יום אחד את ביתו החמים והמוכר ולצאת לבדו אל מרחבי הטבע הפראי? ויז'ן קווסט (Vision Quest) – טקס החניכה האינדיאני עתיק היומין. זהו סוג של טקס התבגרות שקיים בהרבה תרבויות עתיקות, ולמרות שהוא מתנהל באופן שונה בכל תרבות קיימים קווים מקבילים. בטקס זה אצל האינדיאנים, הנער המגיע לבגרות עוזב את ביתו וכפרו ויוצא כדי לגלות את עצמו, כוחותיו ותכונותיו הייחודיות. הנער יוצא כשרק בגד לגופו ועליו לשרוד את קשיי הדרך, הבדידות והפחדים.

אנשי הכפר והמשפחה אינם יודעים מי יחזור חי מהמסע הזה ויותר מכך אינם יודעים מיהו זה שיחזור. אנשי הכפר מוכנים לשלם את המחיר הכבד כדי לדעת שכל מי שחי ביניהם יש לו יעוד. אם אותו נער חוזר חי, כבר ברור לו מיהו, הוא מודע לכוחותיו ולמגבלותיו. הוא מחובר לחייתי ולפראי שבתוכו ויודע לסמוך על החושים והאינסטינקטים שלו. הוא למד לחיות באחדות עם עולם החי והצומח סביבו.

אדם כזה לא ינוהל בחייו המתפתחים על ידי פחדים וחוסר משמעות. אדם זה יודע את ערכו והליכותיו בעולם. בתרבות המערב ידוע שאנשים רבים עושים את חשבון הנפש לגבי מיהם ומה יעודם בעולם בשעת משבר קשה או על ערש דווי.

Imageל

Imaged

 

שבט הלויה – טקס מילה
אנחנו מכירים את המילה כטקס דתי, שבמהלכו מסולק קפל עור קטן, העוטף את הפין. טקס ברית המילה נעשה אצלנו ליילוד בן 8 ימים. אך בחברות רבות נעשית המילה כחלק מטקס ההתבגרות. כאשר נערים משבט הלויה שבקניה מגיעים לגיל 14, מתחילות החגיגות. במשך 6 ימים שותים בני הכפר, שרים ורוקדים. בבוקר היום השביעי נערך הטקס. ראשית, טובלים הנערים בנהר. אחר כך הם נמרחים בבוץ ולבסוף מחברים לראשם נוצת תרנגול. נוצה זו אמורה להקל עליהם את הכאב.
במשך כל המילה חייב הנער לעמוד בלי להראות שום סימנים של סבל. רק לאחר דקות ארוכות מותר לו לשבת ולהתמסר לכאבו. נער שמגלה את כאבו במהלך המילה, גורם לעצמו בושות איומות ומבזה את משפחתו. לאחר המילה מקבל הבוגר הטרי מתנות מבני השבט. מעתה יש לבוגר החדש שפע של זכויות: למשל, לשאת אישה ולבחור את עיסוקו.

מודעות פרסומת